מים באוויר דחוס

אוויר רגיל מכיל אדי מים שלא רואים. בכל ליטר אוויר יש מקום רק לכמות מסוימת של אדים, לפי הטמפרטורה. המדחס דוחס כמה ליטרים של אוויר לליטר אחד, ואיתם את כל האדים שבהם. כשהאוויר הדחוס מתקרר, מה שכבר לא נכנס בו הופך למים. ככל שהאוויר שנכנס למדחס חם ולח יותר, כך נוצרים יותר מים – ולכן בקיץ הלח, ובמיוחד באזור החוף, הבעיה גדולה יותר.

דוגמה הנדסית להמחשה (חישוב פסיכרומטרי, לא מדידה): מדחס שמספק בפועל 1,000 ל׳/דקה (FAD, בתנאי היניקה – בבוכנתי זו לא ספיקת היניקה שבקטלוג), אוויר יניקה של 30°C ולחות יחסית של 70%. עם האוויר נכנסים כ-1.3 ליטר מים בשעה, בצורת אדים. אחרי מייבש קירור עם נקודת טל בלחץ (PDP) של ‎+3°C בלחץ עבודה של 7 בר נשארים באוויר רק כמה עשרות גרמים בשעה. כל השאר – כ-1.2 ליטר בשעה, כ-10 ליטר במשמרת של 8 שעות – צריך לצאת דרך המנקזים. ביום חם ולח יותר – יותר.

איפה המים מצטברים

• ברדיאטור של המדחס (Aftercooler). האוויר מתקרר, וחלק גדול מהמים מתעבה כבר שם. בדגמים עם מפריד מים ומנקז מובנים הם יוצאים מהמדחס.
• בקולט. האוויר נח ומתקרר, והמים יורדים לתחתית. קולט שלא מנקזים מתמלא במים, מאבד נפח אגירה ומחליד מבפנים.
• בנקודות הנמוכות של הצנרת. קטעים בלי שיפוע, סופי קו, וצנרת שעוברת במקום קר מהחדר.
• במסננים. הם לוכדים טיפות, ולכן צריכים מנקז שעובד.

• כלים פנאומטיים: המים שוטפים את השימון וגורמים לחלודה ולשחיקה.
• צביעה: טיפות מים בפיסטולה גורמות לפגמים בגימור ולצבע שלא נצמד היטב.
• שסתומים וצילינדרים: אטמים מאבדים שימון, שסתומים נתקעים, ומכונות עוצרות.
• קורוזיה: חלודה בקולט ובצנרת פלדה. חלקיקי החלודה סותמים מסננים ומגיעים לצרכנים.
• קפיאה: בחורף, באזורים קרים, בצנרת שעוברת בחוץ, מים יכולים לקפוא ולחסום את הקו.
• מוצר ותהליך: באריזה, במזון ובמכשור – מים פוגעים במוצר עצמו.

לחות לא תמיד נראית מיד. לפעמים היא מתגלה רק כתקלה חוזרת בנקודה רחוקה. המדד שמגלה אותה מוקדם הוא נקודת הטל – ראו את המאמר נקודת טל באוויר דחוס.

לוכד מים, שנקרא גם מפריד מים, מסובב את האוויר וזורק החוצה טיפות מים שכבר התעבו. הן נאספות בקערית ויוצאות דרך המנקז. זה רכיב שימושי, במיוחד אחרי הרדיאטור או הקולט, ולפני המסננים.

מה הוא לא עושה: הוא לא מייבש את האוויר. אדי מים עוברים דרכו, כי הם גז ולא טיפות. אם האוויר ממשיך להתקרר אחרי הלוכד – בצנרת ארוכה, בצינור הגמיש או בחדר קר – המים יופיעו שוב בהמשך. לכן לוכד שמותקן צמוד ליציאה החמה של מדחס קטן תופס רק חלק מהמים: רובם עוד לא התעבו.

• מתקינים אותו אחרי שהאוויר התקרר: אחרי הרדיאטור או הקולט, ובקו ארוך – גם ליד נקודת השימוש.
• בודקים שהמנקז שלו עובד. קערית מלאה מעבירה את המים הלאה.
• בוחרים לפי הספיקה והלחץ. במסנני הקו שלנו יש מפרידי מים צנטריפוגליים של OMI, ובמסנני OMI F גם אלמנט קרמי (DF) לסינון ראשוני של מוצקים ומים.

כשהמים חוזרים כל קיץ, או מגיעים לכלים למרות הלוכד – הפתרון הוא מייבש אוויר.

1. ניקוז בקולט, במסננים ובמייבש. במדחס קטן מנקזים את המיכל דרך ברז הניקוז שלו – הוא מיועד לכך – בסוף כל יום עבודה, לפי הוראות היצרן. פותחים אותו לאט, עם משקפי מגן ולא מול הפנים. עדיף מנקז אוטומטי – מנקז מים חשמלי, ובמערכות גדולות מנקז חכם ללא איבוד אוויר, שנפתח רק כשיש מים. מנקז אחד לכל קולט, ומנקז לכל מסנן ולמייבש. השוואה בין הסוגים – במאמר מנקז מים לאוויר דחוס; הדגמים – בעמוד אביזרים לאוויר דחוס. במדחס משומן מי הניקוז מכילים שמן – לא מזרימים אותם ישר לביוב; ראו שמן באוויר דחוס.
2. מפריד מים ומסנן קדם. מפריד מים צנטריפוגלי אחרי המדחס, ו-QF (מסנן קדם) לפני המייבש – כדי שהמייבש יקבל אוויר בלי טיפות ולכלוך.
3. מייבש אוויר. מייבש קירור מוריד את נקודת הטל בלחץ (PDP) ל-‎+3°C עד ‎+10°C, לפי הדגם. זה מספיק לרוב המפעלים והמוסכים, כל עוד הצנרת לא מתקררת מתחת לזה. לצביעה ולמכשור – מייבש עם ‎+3°C. כשהצנרת עוברת בחוץ בחורף, או שהתהליך רגיש ללחות – מייבש ספיחה, עם נקודת טל בלחץ של ‎-40°C (‎-70°C כאופציה). את הגודל בודקים לפי תנאי הקיץ במחשבון גודל מייבש.
4. צנרת נכונה. שיפוע קל בכיוון הזרימה, נקודות ניקוז בנקודות הנמוכות, וחיבורי ירידה שיוצאים מלמעלה של הקו הראשי (״צוואר אווז״). כך מים שנשארו בקו לא נופלים לצרכן. ראו תכנון מערכות אוויר דחוס.

איזה מייבש צריך? לפי דרגת המים ב-ISO 8573-1. דרגה 4 היא נקודת טל בלחץ של ‎+3°C ומטה, דרגה 5 – ‎+7°C ומטה, ודרגה 6 – ‎+10°C ומטה. כולן במייבש קירור. דרגה 4 – רק בדגם שמדורג לכך, ובקיץ חם בודקים אותו לפי טבלת התיקון לתנאי העבודה. דרגות 3, 2 ו-1 (‎-20°C, ‎-40°C ו-‎-70°C) – במייבש ספיחה, עם QF ו-HF לפניו ומסנן אבק אחריו. הטבלה המלאה – בעמוד טיפול באוויר, והסוגים – בעמוד מייבש אוויר לקומפרסור.

מייבש תקין, שמתאים לספיקה ולתנאי הקיץ, לא אמור להעביר מים לקו. הטבלה מרכזת את הסיבות הנפוצות למים בקו – לפני המייבש ואחריו:

← גללו את הטבלה לצדדים

תקלות במייבש עצמו, כמו קפיאה או ירידת לחץ אחריו, מופיעות בטבלה בתיקון מדחסי אוויר.

• מים מגיעים לקו גם אחרי שבדקתם את המייבש ואת המנקזים.
• נקודת הטל בתצוגת המייבש גבוהה, או שהמייבש מתריע.
• המייבש קופא, או שהלחץ אחריו יורד.
• במדחס בורגי השמן בחלונית לבנבן או חלבי – סימן למים בשמן: בדרך כלל המדחס עובד קר מדי (הרבה סרק או הפעלות קצרות, או שסתום תרמוסטטי שנתקע פתוח).
• קולט שלא נוקז זמן רב והחליד – צריך בדיקה. ראו בדיקת קולט אוויר.

פתחו קריאת שירות עם דגם המדחס והמייבש, תמונה של התצוגה ותיאור קצר: איפה מופיעים המים ומתי. תקלה משביתה – אנחנו משתדלים להגיע בו ביום או ביום העבודה שלמחרת (א׳–ה׳). מחוץ לשעות הפעילות – בתעריף קריאה חריגה. אם יחד עם המים מגיע שמן – ראו שמן באוויר דחוס.